• תמרה חרמון

איך להתמודד עם פחד קהל?




האם אני סך הזיכרונות שלי?


אלון (שם בדוי) הגיע אליי בבקשה שאעזור לו להתמודד עם פחד הקהל שלו. בהיותו סטודנט, שהיה אמור להרצות מול הכתה כחלק מהגמר, הוא הרגיש שלא יוכל לעשות את זה עם הפחד המשתק, בייחוד, כשהוא ידע לומר, שסביר להניח שברגע האמת הוא יחווה בלאק-אאוט ויקפא במקום.

באינטייק הראשוני, אלון לא ידע לשים את האצבע מתי הוא חווה פחד מול קהל לראשונה וככל שהרחבנו את החקירה, זה היה ברור ש"פחד קהל" הוא רק ביטוי אחד לתחושת פחד גנרי, שמופיע בתחומי חיים שונים ובהקשרים מרובים.


בחרנו לעשות תהליך שנקרא קו הזמן - כדי לעבוד על הפעם הראשונה, שבו הוא חווה פחד עצום (כמו הפחד שהוא תיאר בעמידה מול קהל).

קו הזמן הוא תהליך NLP שבאמצעותו ניתן לאתר זיכרונות מוקדמים, שאינם זכורים באופן מודע. המטרה היא לעבוד עם זיכרונות על מנת לשחרר דפוסים ישנים, רגשות שליליים, טראומות, אמונות מגבילות, חרדות וכו.


בתהליך הזה, אלון גילה משהו מרתק ביותר....


**************


נניח שאתם נמצאים עם בני המשפחה הגרעינית ומשוחחים על העבר כשלפתע צץ זיכרון. למרות שמדובר באירועים שהתרחשו לפני עשרות שנה, נראה שזה כאילו קרה אתמול. הצלילים והריחות צצים במוחכם בצורה ברורה, כאילו אתם נמצאים בחוויה הזו עכשיו. אתם זוכרים מה לבשתם, מה אמרתם ויכולים לתאר בפירוט את המיקום שבו הייתם. אתם צוחקים ומשתפים את בני המשפחה בזיכרון אבל הם בוהים בכם ואומרים, "זה בכלל לא היה כך."

איך זה יכול להיות?


אי-התאמות בזיכרון מתרחשות כל הזמן, אך אנו מתקשים לקבל את העובדה שלעתים קרובות, הזיכרונות שלנו אינם מדויקים. מכיוון שהרגילו אותנו לחשוב שהזיכרונות שלנו הם כמו הקלטות וידאו או נתונים המאוחסנים בענן, אנו טוענים שהזיכרונות שלנו נכונים ומדויקים וכל מי שזוכר את המצב אחרת לבטח טועה.


זיכרונות הם אף פעם לא ייצוג מדויק של רגע בעבר. הם לא מועתקים בנאמנות מושלמת, והם משתנים עם הזמן. חלק מהזיכרונות שלנו יכולים אפילו שלא להיות שלנו, אלא משהו שראינו בסרט או סיפור, שמישהו אחר סיפר לנו. אנו מערבבים ומחברים זיכרונות, במיוחד מתקופה מוקדמת, כל הזמן.

זיכרון הוא חלק מהותי מחוויית החיים שלנו. הוא קריטי לתהליכי למידה, וללא זיכרונות לא תהיה לנו שום תחושת עצמי.


לעולם לא נדע אילו מהזיכרונות שלנו נכונים ואלו לא - וזה לא משנה את מי שאנחנו.


החוויה של להיות אנושי אינה נפרדת מהיכולת שלנו לזכור.

אנחנו לא יכול לבנות מערכות יחסים בלי זיכרונות. אנחנו לא יכולים להתכונן לעתיד אם איננו זוכרים את העבר. לזיכרונות שאנו נאחזים בהן יש השפעה עצומה על אלה שאנו שומרים ככל שאנו מתקדמים בחיים.


כשזיכרונות נכנסים למוח שלנו, הם מצרפים את עצמם לזיכרונות דומים: כאלה מאותה סביבה, או שכרוכים באותה תחושה, באותה מוזיקה, או באותו רגע משמעותי בהיסטוריה. זה נדיר שיהיו לנו זיכרונות ללא הקשר לזיכרונות קיימים. הסיכויים שלנו לזכור חוויה מסוימת היא בזכות העובדה שהחוויה הזו מתקשרת ומתחברת לזיכרון קיים שכבר קיים.


ככל שאנחנו מתבגרים, הזיכרונות החדשים שלנו נוטים לחזק את מה שאנחנו כבר חושבים על עצמנו והם קשורים למה שמעסיק אותנו, לרגשות שלנו ולרצונות שלנו.


מדוע כל כך הרבה יותר קל לזכור את פרטי החופשה או הריב שקיימנו עם בן הזוג מאשר את הפרטים של שיעור בפיזיקה או עלילה של סיפור רומן שקראנו?

גורלו של זיכרון נקבע בעיקר על ידי המשמעות שלו עבורנו. זיכרונות אישיים חשובים לנו. הם קשורים לתקוות שלנו, לערכים שלנו ולזהות שלנו.


זיכרונות התורמים בצורה משמעותית לאוטוביוגרפיה האישית שלנו חקוקים בעוצמה במוחנו. אנחנו לא צריכים להלקות את עצמנו כי אנחנו מתקשים לזכור מספרי טלפון או תאריכי ימי הולדת. במקום זאת, אנו יכולים לקבל שהטריגרים ליצירת זיכרון ושמירתו קשורים לאופן שבו הוא מדבר ל"סיפור" שאנו מספרים על עצמנו. במילים אחרות, כדי לשמור על מידע טוב יותר, כדאי להפוך את פיסות המידע לחלק משמעותי מ-הזהות שלנו.



זיכרון ולמידה


דבר אחד שההזדקנות לא מצמצמת הוא החוכמה שצברנו במהלך החיים.

הזיכרונות שלנו, דינמיים ומשתנים ככל שיהיו, נמצאים איתנו לכל אורך חיינו. אלא במקרי טראומה מוחית, שגורמים ללימוד דברים חדשים ושמירה של חלק מהלמידות שיש לנו בזיכרון.


זיכרון הוא חלק משמעותי של למידה, אך אנחנו לא חושבים עליו כך. כשאנחנו לומדים משהו חדש, זה תמיד בא על רקע מה שאנחנו כבר יודעים. כל הידע שאנו קולטים לאורך השנים נשמר בזיכרון. זה ידוע שקל יותר לזכור משהו אם הוא יכול להתחבר להקשר שכבר יש לנו וככל שאנחנו יודעים יותר, זיכרון חדש יכול להתחבר לידע המוקדם הזה ביתר קלות.לפיכך, מה שאנחנו כבר יודעים, מה שאנחנו זוכרים, משפיע על מה שאנחנו לומדים.

כשאנחנו לומדים משהו משמעותי באמת ומשתדלים להבין אותו, לרוב זה יצליח בקלות. לדוגמה: כשמישהו מתלהב מתחום עניין מסוים הוא למד בקלות רבה יותר דברים חדשים על אותו תחום מאשר ללמוד משהו שמעולם לא התעניין בו לפני כן.

המשיכה והעניין שיש לנו בתחום מסוים, יוצר בתוכנו הנעה פנימית ולכן ידע חדש באותו התחום יתחבר קלות לרשת הזיכרון שכבר יש לנו בנושא. כאש אנשים מתלהבים ממה שהם עושים והנושא שהם לומדים משמעותי עבורם, כך גדלים הסיכויים שהמידע החדש שהם קולטים יהפוך לזיכרון מתמשך.


היכולת שלנו לדמיין מבוססת, בין השאר, על היכולת שלנו לזכור. החיבור עובד בשני מישורים:

המישור הראשון הוא שהזיכרונות שלנו הם הדלק לדמיון שלנו. מה שאנחנו זוכרים על העבר אומר הרבה על מה שאנחנו יכולים לדמיין לגבי העתיד. בין אם זה סצנות מסרטים שראינו או פעילויות שעשינו, זו היכולת שלנו לזכור את החוויות שחווינו, המספקות את הבסיס לדמיון שלנו.


במישור השני, יש קשר פיזי בין זיכרון לדמיון. התהליך המעניק לנו זיכרונות חיים זהה לזה שאנו משתמשים בו כדי לדמיין את העתיד. אנו משתמשים באותם חלקים במוח כאשר אנו שרויים באירוע מהעבר,כפי שאנו עושים כאשר אנו יוצרים חזון עתידי. לפיכך, מבחינת המוח שלנו, העבר והעתיד כמעט זהים מבחינת האופן שאנחנו חווים אותם - זיכרונות העבר ותוצרי הדמיון אינם כה שונים.

יחסי הגומלין בין עבר לעתיד, בין זיכרון לדמיון, משפיעים על היווצרות הזיכרונות עצמם. הזיכרון סופג תמונות וכאשר מתווספים אלמנטים חדשים, הם נתפרים בזיכרון המקורי בצורה חלקה כמו שרק הדמיון שלנו יכול לעשות.


אחד הלקחים החשובים ביותר הוא לשנות את האנלוגיות בהן אנו משתמשים כדי להבין את הזיכרון. זיכרונות הם לא כמו קבצים המאוחסנים במחשב שנשמרים ללא שינוי וכשנרצה נוכל לשלוף אותם.

הזיכרון שלנו דומה לתיאטרון שבו יש כל הזמן הפקות חדשות של אותם קטעים. כל אחד ואחד מהזיכרונות שלנו הוא שילוב של עובדות ובדיה. ברוב הזיכרונות, הסיפור המרכזי מבוסס על אירועים אמיתים, אך הוא עדיין משוחזר בכל פעם שאנחנו נזכרים בו. בשחזורים אלה אנו ממלאים את החסר בעובדות אפשריות. אנחנו אוספים באופן לא מודע פרטים מ"חדר האביזרים" של הזיכרון.


ההבנה שהזיכרון שלנו יותר כמו הפקת תיאטרון, שבה הגרסה שאתה רואה בתיאטרון הבימה לא תהיה זהה לזו שאתה רואה בבית ליסין, עוזרת לנו להרפות ולשחרר את הצורך בדיוק של מה שאנחנו זוכרים.

זה בסדר כאשר יש לנו זיכרונות שונים ממה שהחברים שלנו זוכרים מאותו אירוע. זה בסדר גם שלשני אנשים יהיו זיכרונות שונים מהאירועים שהובילו לגירושין שלהם, או שלשותפים עסקיים יהיו זיכרונות שונים מהתנאים שהם הסכימו להם בתחילת השותפות.



**************


זוכרים את אלון?


בתהליך קו הזמן, אלון גילה שהפעם הראשונה שהוא למד את חווית הפחד היתה ביום הלידה שלו: ברגע האמת, הלידה שלו הפכה להיות מאתגרת ממספר סיבות וסיכנה את חייו ואת חיי אמו.

לאחר המפגש, אלון שיתף אותי שהוא עבר את הפרזנטציה בהצלחה מרובה, כשהוא נטול פחד לגמרי ואף קיבל ציון גבוה על ההגשה.



זיכרונות חדשים נבנים על גבי זיכרונות שכבר קיימים. ככל שאנחנו יודעים יותר, קל יותר לזכור את הדברים החדשים שאנחנו לומדים. אבל עלינו להיות זהירים ולהכיר בכך שהנטייה שלנו היא לחזק את ה"סיפור" שכבר בנינו.


החדשות הטובות הן – שניתן לאתר זיכרונות מוקדמים, שבהם נעשו למידות, שלא משרתות אותנו בהקשרים שונים ולשנות אותם ביעילות.


עוד על טיפול NLP כאן


34 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול