מה קורה כשיש לכם משהו שאתם חייבים לעשות אבל אין לכם בכלל חשק להתחיל
ואתם מוצאים את עצמכם דוחים אותו שוב ושוב?
זה לבטח מוכר לכם, שמגיע ה-רגע, שבו כבר אין מנוס
ואז אתם לחוצים ועושים את אותה משימה בתחושת סטרס גדולה, נכון?
לעתים, הסיבה לחוסר מוטיבציה טמונה בדבר המכונה: אסטרטגיה גרועה
או אסטרטגיה לא יעילה.
יש מספר אסטרטגיות לא אפקטיביות במיוחד,שבכל פעם שתשתמשו בהם
תחוו בדיוק את ההפך (לחץ וסטרס, לרוב) מהנעה פנימית לעשות את מה שנדרש
הנעה שלילית
זוהי דרך ידועה ופופולארית שבאמצעותה אתם חושבים על הדבר הגרוע מכל
שיקרה, אם לא תעשו את מה שאתם צריכים לעשות
אם לא אסדר את הניירת - רואה החשבון יכעס עליי.
אם לא אשאר שעות נוספות - הבוס יפטר אותי.
אם לא אדע את הכל בעל פה- אקבל בלק אאוט בהרצאה.
כשאתם פועלים מתוך מחשבה על הדברים, שאתם רוצים להימנע מהם
יותר מכל, אתם לא רק חווים לחץ, אלא זו עלולה להיות "נבואה שמגשימה את עצמה" ובאופן לא מודע, אתם מביאים על עצמכם בדיוק את מה שאתם לא רוצים.
הדרך היעילה היא לחשוב על המשימה במחשבות חיוביות ובעיקר, על מה התוצאה החיובית
שתשיגו בכך שתשלימו את מה שעליכם לעשות
הנעה "פיקודית"
כשאתם משתמשים במוטיבציה שלילית, המחשבות (מה שקרוי, הקול הפנימי) נשמעות בטון פיקודי וקשוח ויש שימוש מרובה במילות הכרח כגון:
את חייב/ת לעשות את זה!
את מוכרח/ה להספיק לסיים את זה!
זה צריך להיעשות היום!
הדרך הזו, שמאופיינת בהנעה של "הכרח" שיוצרת תגובת "אנטי" אוטומטית וחוסר רצון לעשות את מה שנדרש ואז תמצאו את עצמכם דוחים את זה שוב ושוב.
הדרך היעילה היא להיות נוכחים לדיבור הפנימי שלכם ולשנות את ה"קול" לגוון טונציה נעים ורגוע.
כמו כן, חשוב לשנות את ניסוח הדיבור הפנימי ולהחליף את מילות ההכרח למילים מאפשרות יותר
כגון:
אני בוחר/ת לעשות את זה
אני יכול/ה להספיק את זה
זה אפשרי לעשות את זה.
"הדרך הקשה"
פעמים רבות, אתם מתמקדים בדרך שאתם צריכים לעשות, כדי לבצע את מה שנדרש, במקום להתמקד ברגע שבו המטלה כבר הושלמה.
הפוקוס הזה גורם לכם לראות את המשימה כמשהו שלא תהנו מהעשייה שלה, כי היא תתפס כמאתגרת.
הדרך היעילה היא לשאול את עצמכם - מדוע חשוב לכם לעשות את המשימה הזו ומה זה יתן לכם? השאלה הזו תספק לכם מוטיבציה משום שהיא חושפת את הערך שיש מאחורי העשייה הזו. כמו כן, דמיינו את עצמכם אחרי שהמטלה הושלמה, משום שהפוקוס הזה יתן לכם הנעה לפעול.
"הר גבוה מידי בשבילי"
כשמדובר במטרה גדולה, שיש לה שלבים רבים, פעמים רבות, אתם חושבים על המטרה בכללותה
כמקשה אחת ואז זה מופיע עבורכם כ-"הר גבוה מידי" שלא תצליחו לכבוש. זוהי דרך הסתכלות שגורמת להצפה ולרוב גורמת לכם לדחות את הדבר ובסופו של דבר, לותר על העשייה.
הדרך היעילה היא לחלק את המשימה לתתי משימות קטנות ואף להתחיל מהחלק שהכי קל לכם לעשות. לדוגמה: אחת המשימות שפחות אהובות עליי היא נקיון הבית ובמיוחד שטיפת הרצפה.
עם השנים, מצאתי דרך יעילה ליצור מוטיבציה פנימית, שמניעה אותי לעשות את המשימה הזו
בצורה אפקטיבית ויעילה עבורי: אני מחליטה לעשות חלק מסוים מהנקיון עד זמן X, ולאחר שאני משלימה אותו אני מקציבה לעצמי פרק זמן חדש כדי לעשות חלק אחר מהנקיון, כך עד שאני מסיימת את הנקיון לגמרי.
"הצלחה היא סך כל המאמצים הקטנים שנעשים יום אחר יום"
(רוברט קולייר)