לרגל יום המאבק הבינלאומי נגד אלימות נגד נשים
"מה אני צריכה לעשות עכשיו....... איזה פחד .... אני בטוח אחטוף מכות גם היום ...אני אזרוק את ילקוט בית הספר על הדלת של הבית ואברח לשכונה למטה. ככה לא אחטוף.... אחר כך כשאחזור הביתה .... אימא תרביץ לי ואני אשתדל להיות בשקט.. לא לבכות ... לא לצעוק ... רק לעבור את זה ודי"
שמי תמרה חרמון והייתי ילדה מוכה. מי שמכיר אותי במציאות או אפילו מעל דפי הרשתות החברתיות, לבטח נתקל בכתובים שלי או אפילו ב-וידאו שפרסמתי פעם ואמרתי בקול שהייתה לי ילדות לא פשוטה, בלשון המעטה. היום יש לי חופש מלא לומר: באתי.חוויתי. ניצחתי !
לא זוכרת מתי הייתה הפעם הראשונה. בחוויה שלי, נולדתי לתוך זה. לימים, כשהגעתי לגיל העשרה, השכנה, שהייתה כמו אימא שנייה שלי, סיפרה לי את מה שלא הבנתי חיים שלמים, עד לאותו רגע: אימא חולה. כשנולדתי, אימא לקתה בדיכאון שלאחר לידה ושכבה במיטה מרבית הימים. סבתא שלי ז"ל ואבי טיפלו ודאגו לכל מחסורי. כשהייתי בת חודשיים, קרה הנורא מכל – סבי, שהיה אביה של אימי, נפטר, ואז אימי "איבדה" את זה לגמרי. השכנה סיפרה לי שפעם אחת, היא שמעה את אימי אומרת: בגלל שהיא נולדה – הוא נפטר. וכל היתר – היסטוריה. גדלתי בבית לאימא חולה ואבא מדהים שכוחו לא עלה בידו ונכנע לשיגיונותיה. חטפתי מכות על כל צעד ושעל. קיבלתי מכות על זה ש"אני נושמת בכלל". בגן – הייתי ילדה מופנמת, ביישנית ונחבאת אל הכלים. בבית הספר, הייתי ילדה חרוצה ואף "חרשנית" ורודפת אחר ציונים מצוינים "רק כדי שלא אחטוף מכות"
אם נקצר את יריעת הסיפור, בגיל 17 הכרתי את האהוב המיתולוגי שלי ולאחר שהיה לנו סיפור אהבה כמו בסרטים – הוריו השפיעו עליו והפרידו בינינו. מבחינתי, עולמי חרב עליי. לבשתי שחורים ואמרתי לעצמי שלעולם לא תהיה לי אהבה – כמו האהבה שהייתה לי איתו. נשבעתי שלא אתן לאף בחור לשבור לי את הלב ואשאר לנצח איתו.
בדיוק ב"תפר" הזה הכרתי את מי, שלימים, הפך להיות בעלי. בהתחלה סירבתי לכל ניסיונות החיזורים שלו אך כשהוא כתב לי שיר אהבה, זה הזכיר לי את האהוב המיתולוגי שלי – ואז נשברתי ונעתרתי לחיזוריו.
הקשר שלנו היה מלא באהבה. קיצונית. קנאית. הרסנית: היה לנו מכנה משותף – שנינו גדלנו בבתים שהייתה בהם אלימות – התוכן קצת שונה אבל העיקרון זהה. היו מריבות מרובות והוא עזב אותי פעמים מרובות – ותמיד שבתי אליו. העיקר שאני אהובה, לא ? לימים, התחתנו ואחרי החתונה התחילו הצרות האמיתיות: המריבות היו תכופות יותר, ובכל פעם שהייתה מריבה, אני התעקשתי לפתור את הבעיה ולסגור את המריבה כאן ועכשיו. היום, בדיעבד, ברור לי שלא יכולתי להיות במצב של מריבה. זה היה מבחינתי איום על ה"אהבה" שאני מקבלת. רק שהוא – היה בנוי אחרת וכבחורה נשואה בת 19, לא השכלתי להבין שיש בינינו הבדלים משמעותיים בהתמודדות עם מריבות. למעשה, המריבות הלכו והחריפו לידי הרמת ידיים מצידו, הפנת כוחניות פיסית והגיע למצבים מבישים של השפלה נפשית ואף איום על חיי.
בגיל 28, כשיש בידי תואר ראשון מצטיין בחינוך לגיל הרך, ניסיון של עבודה עם ילדים במסגרות החינוך הפרטיות, - החלטתי לצאת למסע אישי שלא הבנתי בהתחלה את משמעותו וגודל השפעתו על שארית חיי: סגרתי את כל מעגלי העבר שלי, גם עם אימא וגם עם הגרוש שלי. שחררתי וסלחתי לשניהם באופן מלא ושלם. ואז התחילה העבודה האמיתית: לקלף את קליפות הפחד, האשמה, הדימוי העצמי וחוסר הביטחון העצמי שלי שהיה מתחת לשטיח שמונח בביתכם עכשיו. עבדתי על עצמי בצורה עמוקה ומתמידה והתחלתי לגלות את מי שאני מבפנים ללא כל קליפות ההגנה שלי.
משנה לשנה, גדלתי וצברתי עוד ועוד הצלחות בחיי – בכל תחום שאתם יכולים לדמיין בעיני רוחכם: התחברתי ליכולות ולכישורים הפנימיים שלי, למדתי לבטוח בעצמי ולסמוך על עצמי ועל אנשים מסביב. למדתי לבקש עזרה ולבקש את מה שמגיע לי בכל הקשר. למדתי להעריך את עצמי, להיות גאה בעצמי, להיפטר מהפחדים שלי ולהגשים חלומות. למדתי להיות שלמה ולאהוב את עצמי. כל זה התאפשר בראש ובראשונה, מתוך המוכנות שלי, לשחרר את ההאשמה, לוותר על ה"רעל" שנקרא – אין לי מזל כי היו לי חיים דפוקים, אני דפוקה ולא שווה כי מישהו הרס לי את החיים. למדתי לאהוב את אימא שלי ואפילו להיות מלאת תודה על כל מה שהיא כן נתנה לי , כי בזכותה הפכתי להיות ה-תמרה שאני היום. ואני אוהבת את מי שאני היום.
לימים, עזבתי את מקצוע ההוראה והפכתי להיות מנחה ומאמנת בחברה בינלאומית גדולה, עמדתי על במה מול מאות אנשים בכל שבוע וסיפרתי את סיפור הניצחון שלי. הבטחתי לעצמי – שהייעוד שלי הוא לעזור לאנשים להצליח בגדול, לסגור את מעגלי העבר שלהם, קשים ככל שיהיו ולבנות לעצמם את החיים שאולי הם העזו לחלום בחדרי חדרים כשהם היו ילדים קטנים.
כיום, יש לי קליניקה פרטית ברעננה ואני מטפלת ומאמנת בגישת ה- NLP , שזו גישה שמאפשרת לעשות שינויים עמוקים ברמה הרגשית וההתנהגותית. אני חיה עם בן זוגי האהוב קרוב ל- 4 שנים ואנחנו רוקמים ומגשימים חלומות ביחד.
אז למה אני מספרת לכם את כל זה ?
כי אני יודעת שאולי יש בין הקוראים עכשיו מישהו עם סיפור חיים דומה, אולי זה אפילו אתם. מישהו שנסיבות חייו היו לא פשוטים ועדיין אתם מסתובבים עם כל קליפות ההגנה על גבכם ואינכם יודעים איך לצאת ממבוך העכברים הזה.
יכול להיות שאתם ויתרתם מזמן, כמו שאני הייתי במשך 28 שנים מחיי, ואתם חושבים ש- "אין לכם מזל" או "החיים קשים" או אולי "זה הגורל שלי ועם זה צריך לחיות".
אם אתם מתחברים לאחד מהמשפטים שכתבתי או אפילו לאמירה אחרת שמפריעה לכם בגלגלים לנוע הלאה – אתם יותר ממוזמנים לדבר איתי. כשהרגשתי עוד "קטנה ולא שווה", המאמן שלי אמר לי השכם וערב: "את אלופת –האלופים" וכך בדיוק אני חיה. גם אם אינכם רואים איך זה אפשרי בכלל מהמקום שבו אתם נמצאים – אני אומרת לכם: " לא משנה מה אתם חושבים שאתם – אתם הרבה יותר מזה". אני יודעת את זה בוודאות. בחיי. ואם אני ניצחתי את הכל – גם אתם יכולים !!!
עוד על אימון / טיפול NLP
