אם אתם מכירים מישהו שהצליח בגדול ויש לו הישגים בלתי רגילים, שגם אתם הייתם רוצים, האם זה אומר שגם אתם יכולים לעשות את זה? לא פעם, שמעתי אנשים שיש להם בטן מלאה ומתנגדים בחריפות לאמירה שטוענת ש- "אם יש מישהו שהוכיח שזה אפשרי אז כל אחד יכול".
זה לא משנה אם מדובר בעסק מצליח, חיי בריאות, ירידה מרשימה במשקל שנשמרת לאורך זמן, התגברות על פחדים, בטחון עצמי בשיא, חיים מאוזנים או מה שזה לא יהיה. השאלה המכרעת שעומדת לדיון היא - האם זה שיש מישהו ש"עשה" את זה מוכיח - שגם אתם יכולים? האם זה בלוף שיווקי? או אסטרטגיה אמתית?
ובאותה נשימה, איך זה יכול להיות שאנחנו מצליחים להתנהג בדרך מסוימת בתחום מסוים ולעומת זאת, בתחום אחר – אנחנו לא מצליחים ליישם את מה שאנחנו מצליחים בקלות וללא מאמץ.
דוגמאות שממחישות את זה:
(*) אנשים שמתפקדים בקריירה שלהם באופן יעיל וסביבת המשרד שלהם מאורגנת, מסודרת ונקייה בעוד שבבית – במרחב הפרטי שלהם – הם מתקשים לנהל את הסדר והארגון ואי אפשר "למצוא את הרגליים הידיים" מרוב בלגן.
(*) אנשים שנחשבים ל"מסמר הערב" בכל אירוע חברתי, מעוררים עניין מצד האחרים, שתמיד רוצים להיות בחברתם ולהקשיב להם, בעוד שיש להם רתיעה כשמדובר בהנחיית פרזנטציה או סדנה מול קבוצת אנשים.
(*) ילדים שלא מצליחים להתרכז בלימודים: לא מצליחים להכין שיעורי בית, לקרוא ספרים, ללמוד למבחנים אבל יכולים לשחק במשך שעות משחקי מחשב שדורשים מהם להגיב במהירות, לתכנן מהלכים מראש ולהפעיל אסטרטגיות של זיכרון, למידה ופעולה.
אחד הכלים הנפלאים שבאמצעותם אפשרי לגלות אסטרטגיה ספציפית שיש לנו, או למישהו אחר הוא לדגום אותה ולהעביר אותה אלינו הוא מודלינג או בעברית: דיגום.
ההנחה הבסיסית של הכלי הנפלא הזה היא שאם מישהו מדגים מצוינות בדבר ספציפי, כלומר שיש אסטרטגיה ברורה שבכל פעם שמפעילים אותה – היא יוצרת את אותה תוצאה – ניתן לשכפל אותה ולהפוך אותה ל-שלנו.
אם נפשט את הרעיון שעומד בבסיס של ההנחה הזו – מודלינג הוא כמו לבקש מחברה את המתכון שלה לעוגה ולהתחקות במדויק אחרי הכמויות של המרכיבים וגם על סדר השימוש בהם – כדי לקבל, בסופו של דבר, את אותה עוגה בדיוק.
אם זה נכון שכל אחד יכול לדגום כל דבר ולהצליח באותה מידה, נשאלת השאלה, איך זה קורה למעט אנשים?
לפני שנים כשהתחלתי ללמוד NLP בעקבות צפייה בסרטונים של טוני רובינס הגעתי להחלטה ש"אני רוצה להיות כמותו". בשנים הראשונות, בלימודי ה-NLP, הכינוי שלי במכללה היה "תמרה רובינס" כי בכל הזדמנות הצהרתי שאני עומדת להיות ה-"טוני רובינס" הבאה. התשוקה האינסופית לגעת בחיי אנשים, לעזור להם להיפטר ממה שמפריע להם להגשים את עצמם, הובילה אותי לרצות להיות כמותו.
ככל שהתקדמתי בלימודים, והתחלתי לצבור ניסיון והצלחות מרובות עם לקוחות בקליניקה , החלום שלי דהה והתערפל יותר ויותר, אך הסביבה שבה הייתי, הזכירה לי אותו כל הזמן. אחרי שנים כשהגעתי לשיאים, נזכרתי בחלום שלי להיות כמו "טוני רובינס" והבנתי שמשהו השתנה ומה שסימנתי כיעד שאני משתוקקת אליו – כבר לא מתאים לי יותר.
בחקירה שעשיתי עם עצמי, ראיתי שאני לא מוכנה באמת לעשות את מה שנדרש כדי לחיות את החיים שיש לו ולעשות בדיוק את מה שהוא עושה כי זה דורש מחויבות שמתנגשת בערכים ובמטרות אחרות שחשובות לי כמו להיות אמא, להיות בת זוג, להיות "תמרה" האדם באופן שמתאים לי.
הבנתי שלחיות את אופי החיים שהוא מנהל: להקדיש את חיי להנחיית סמינרים וסדנאות ברחבי העולם, מה שאומר לצמצם את החלקים האחרים של חיי שכוללים את ה-אימהות, הזוגיות וגם את הזמן האישי שלי עם עצמי, זו מחויבות שמתנגשת עם המחויבויות האחרות שלי ומתנגש בערכים האחרים שחשובים לי בחיים.
באותו רגע ששחררתי את החלום הישן הזה, בחרתי בשלמות פנימית לממש את התשוקה שלי בעבודה עם אנשים בקליניקה שלי, בהנחיית סדנאות והדרכות וכו'.
מצד שני, לפני כעשור, כשגיליתי את ה-NLP (שוב, בזכות הסרטונים של טוני רובינס), החלטתי שאני רוצה לדעת לעשות את מה ש"הוא" עושה, ובמבט לאחור, אחרי שנים של ניסיון, אני יכולה לומר שזה קורה בדיוק בזכות האופן שבו דגמתי הצלחות של אחרים ויישמתי את האסטרטגיות הללו בהצלחה.
מסתבר שזה לא בלוף!
אם מישהו הצליח להגיע למצוינות בתחום מסוים, כל אחד יכול לעשות את זה בתנאי שיש מחויבות של 100%, שזה מתיישב עם הערכים החשובים, שיש אמונה ביכולת להצליח ושיש עשייה בהתמדה כדי להשיג את התוצאה המבוקשת. המרכיבים של מחויבות, אמונה, התמדה ועשייה לוקים בחסר אצל כל אחד מאיתנו בתחום כזה או אחר ויחד עם זאת, ניתן לפתח אותם אצל כל אחד.
Comments