דמיינו שתי נשים: הראשונה, קמה בבוקר והולכת לעבודה שהיא עושה על אוטומט וכשהיא חוזרת הביתה, היא אוכלת את החטיפים הקבועים שהיא אוהבת בזמן שהילדים מנסים לדבר איתה והיא לא נוכחת אליהם.
השנייה, קמה בבוקר ומתחילה את היום בשיחה עם בן זוגה (או עם עצמה) בהכרת תודה שהיא מרגישה לגבי החיים שלה. בעבודה, היא נהנית ומודעת לתועלת שיש בעשייה שלה, למען משהו גדול ממנה. היא חוזרת הביתה, היא אוכלת ארוחת ערב עם בן זוגה (או הילדים) בזמן שהם נוכחים ברגע לשיחה ביניהם.
מבין שתי הנשים, לאיזו מהן, לדעתכם, תהיה הערכה עצמית גבוהה יותר?
הערכה עצמית היא הדרך שבה אנו מעריכים ותופסים את עצמנו.
היא מבוססת על הדעות והאמונות שלנו לגבי עצמנו, הכרת החוזקות האישיות, הבטחון ביכולת להתנסות בדברים חדשים, אהבה וקבלה עצמית ועוד.
ההערכה העצמית מושפעת מהיכולת שלנו לקבל החלטות ולהוכיח את עצמנו, לקבל טעויות מבלי לשקוע לרגשות אשמה לא פרופורציונליים, האמונה שמגיע לנו להיות מאושרים, שאנחנו חשובים ומספיק טובים ובאופן כללי לאהוב ולהעריך את עצמנו כבני אדם.
מה מאפיין אנשים בעלי הערכה עצמית?
הדוגמאות המתוארות בראשית המאמר (למעלה) ממחישות את אחד המאפיינים החשובים בהערכה עצמית הוא – חיים באופן מודע. אני פוגשת לא מעט אנשים בקליניקה, שמעידים על עצמם שיש להם מודעות עצמית גבוהה ויחד עם זאת, זו פונקציה על עבודה מתמדת ולא משהו שקיים וממשיך לאורך זמן מעצמו. חיים באופן מודע דורשים מאיתנו לתרגל להיות נוכחים ברגע, וזה דבר שהמוח שלנו לא מתורגל לעשות באופן אוטומטי. לרוב הפוקוס מתמקד במה שהיה או במה שעתיד להיות ופחות ב"כאן ועכשיו".
איך מתרגלים חיים באופן מודע בחיי היום יום? הנה חלק מהדרכים לתרגל את זה:
להיות נוכחים למה שאנחנו עושים בזמן שאנחנו עושים את זה.
לתרגל את המוח שלנו להיות אקטיבי (לעומת פסיבי)
לדעת "איפה אנחנו נמצאים" ביחס למטרות ולפרויקטים השונים (האישיים והמקצועיים) שלנו, והאם אנחנו מצליחים או לא.
להיות נוכחים האם הפעולות שלנו במתאם עם המטרות החשובות שלנו.
לדעת לקבל משוב מהזולת כדי להשתפר ולהיות טובים יותר.
להיות פתוחים לידע חדש, כדי לבחון הנחות ישנות שלנו
לחפש תמיד להרחיב את המודעות – מחויבות ללמידה וצמיחה אישית
להיות מודעים לערכים שמנחים אותנו בחיים ולשורשים שלהם, כדי שלא נשלט על ידי ערכים שאימצנו באופן לא רציונלי או שקיבלנו באופן לא ביקורתי מאחרים.
להיות במחויבות להבין את העולם סביבנו
לשים לב ולהתעמת עם הדחפים שלי.
אנשים בעלי הערכה עצמית שומרים על האינטגריטי העצמי (יושרה) שלהם: לכל אחד מאיתנו יש ערכים שמובילים אותנו בחיים והם המצפן הפנימי שלנו: ככל שיהיו יותר ויותר מקרים, שבהם נפעל בניגוד לערכים שלנו, כך ההערכה העצמית שלנו תפחת. לדוגמה, אם אחד הערכים החשובים שלנו היא להיות ישרים ואמיתיים ואנחנו משקרים לבוס שלנו (כי אנחנו לחוצים מהתגובה שלו), משקרים לילדים (כי אנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם), משקרים לעצמנו ש-"מחר נתחיל לעשות ספורט או דיאטה" בפעם המיליון, יכול להיות שאף אחד לא ידע או ירגיש שאנחנו משקרים. יחד עם זאת, בכל פעם שאנחנו נשקר, הקול הפנימי שלנו יאמר לנו שוב ושוב שאנחנו חסרי ערך, לא שווים וכו'.
אי אפשר להעלות את ההערכה העצמית שלנו אם הקול בראש שלנו יאמר לנו שוב ושוב שאנחנו לא שווים, חסרי ערך ו-"מבלפים".
מאפיין נוסף של הערכה עצמית היא אחריות אישית: בואו ניקח לדוגמה אנשים שסובלים מעודף משקל לאורך זמן רב עד שהם מפתחים בעיות רפואיות כתוצאה מהמשקל העודף. אלה שממשיכים לנהל את אותו אורח חיים שהביא אותם למצב הנוכחי ובו בזמן מתלוננים ומקטרים באוזני הסביבה ש "הם ככה בגלל הבעיה הרפואית שלהם.
דוגמה אחרת היא אנשים שמעידים על עצמם שהם כמהים לזוגיות בחייהם ואז קורה אחד מהשניים: אופציה אחת, שהם רשומים אתרי היכרויות רבים, מרבים לצאת לדייטים ולרוב "מוצאים" למה הדייט לא היה מוצלח ו-"שופטים ומבקרים" את הדייט כלא מתאים. אופציה שנייה, שהם "יושבים בבית ומחכים" שמשהו יקרה כי לטענתם "הם התעייפו מכל הדייטים". אני לא מכירה אנשים, שמתלוננים על המצב הנוכחי שלהם, נכנסים ל"דמות הקורבן" ויש להם הערכה עצמית גבוהה.
כדי לחיות באחריות עצמית, עלינו להיות מסוגלים להשפיע על ההתנהגות שלנו בתחומי החיים השונים: לנקוט פעולות בדרכים שיעזרו לנו להשיג את היעדים שחשובים לנו, להיות אחראים על ההחלטות שלנו, על סדרי העדיפויות והפעולות שלנו.
"כל מה שקורה לך הוא השתקפות של מה שאתה מאמין לגבי עצמך. אנחנו לא יכולים לעלות על רמת ההערכה העצמית שלנו. אנחנו לא יכולים לצייר לעצמנו יותר ממה שאנחנו חושבים שאנחנו שווים." (טד ג'יימס)