הכרתי את א' דרך הטלפון בהקשרים לימודיים: א' התעניינה בלימודי NLP, רק הייתה לה בעיה אחת: פחד נהיגה. היא שיתפה אותי שממעטת לנהוג ועם כבר – אז כשבעלה לצידה. למעשה, גם לאחר שנרשמה ללימודים, רצתה לבטל, משום שחששה לנסיעה, גם בשעות היום, כשהכל מואר.
קבענו להיפגש ובשיחה הטלפונית המקדימה א' אמרה לי שתגיע אליי כשבעלה נוהג והוא ימתין על הילדים בגינה הציבורית. עשיתי משהו, שאינני נוהגת לעשות ואמרתי:"בדרך חזרה הביתה – את תנהגי את הרכב !".
במפגש ניתן היה להבין מתוך התשאול המקדים שנעשה בעבודה על פחד/פוביה שזה "יושב" על אירוע מרכזי מסוים, שהיה קשור לחוויה של נסיעה באוטו ועם השנים אותו פחד נקשר להחלטות ואמונות-חיים מעכבות שיצרו מין "חומה".
השלב הראשון הוא להכיר בפחד ולגלות את מקרה ה-שורש, שממנו הוא התחיל. הפחד שלה איגד בתוכו את כל הסיטואציות של חוסר הוודאות, שיש במהלך נסיעה בכביש: פגיעות ברכוש, ברכב ובגוף, תאונות דרכים מצידה או מצד נהגים אחרים, נהגים ש"חותכים" על הכביש ואף החלטות אוטומטיות שאנחנו עושים בזמן נסיעה כגון: האם לעצור ולאפשר למישהו להחנות בזמן שאחרים צופרים מרחוק, איך לתכנן את מהלך הנסיעה מיעד אחד למשנהו וכיוצ"ב. א' הייתה נוכחת עד כמה הנהיגה סימבולית לחווית החיים שלה: "אם אוכל להיפטר מהפחד ולנהוג ברכב, זה יהיה עבורי כמו לנהוג את החיים" אלה היו מילותיה.
בשלב השני, לאחר שמכירים באירוע השורש שלימד אותנו לפחד, יש להיות נוכחים אליו ולראות איך הוא מקודד במוח שלנו. במפגש הכפול, לא פעם ולא פעמיים, א' התרגשה מ"אסימונים" רבים שנפלו לה, תובנות והקשרים חדשים, שחידדו את תמונת המצב ויכלה לראות איך הנהיגה תשחרר אמונות מגבילות לגבי עצמה, לגבי החיים, לגבי מה שאפשרי עבורה, שלא לדבר על פיתוח הקריירה שלה,שתתאפשר רק מתוך העובדה הפשוטה, שהיא תוכל להיות ניידת.
פוביה זו תגובה שלימדנו את עצמנו להרגיש על מנת להימנע מתחושת כאב או סבל שחווינו בעבר. פחדי היום יום שלנו, הן תוצאה של תחושת החוסר ודאות שאנחנו מרגישים ביחס לעתיד והכוונה החיובית של הפחד היא להגן עלינו.
מספר שעות לאחר המפגש שלנו, א' התקשרה לשתף אותי: "יצאתי ממך ונהגתי כל הדרך חזרה הביתה עם המשפחה שלי. זה היה אחד הימים הכי גרועים לנסיעה על הכביש: שני נהגים חתכו אותי, נתקלתי בדרך בתאונת דרכים, היו פקקים נוראים, אבל מה שהיה שונה הוא שהייתה בתוכי שלווה ורוגע לא מוסברים. בכל הסיטואציות האלה, יכלתי לראות את משפט הקוד שהמצאתי בפגישה שלנו והרגשתי שלמרות הכל, אני מוגנת על הכביש. אני חושבת שבימים הקרובים אצא לנהיגה עם עצמי בבוקר".
ואני אומרת – כמו שלימדנו את עצמנו לפחד – אפשרי עבורנו ללמד את עצמנו אחרת.
כמה פעמים מצאתם את עצמכם נמנעים מעשייה ספציפית רק בגלל הפחד? האם כשאנחנו מפחדים ממשהו – מה בעצם מפחיד אותנו הדבר עצמו...או אולי משהו אחר ש"מחובר" אליו?