• תמרה חרמון

אמנות השיחה ש-פותחת דלתות


כל החיים שלנו מתממשים בתקשורת עם אנשים בתחומי החיים האישיים, המקצועיים והעסקיים. פעמים רבות, יש לנו שיחות סתמיות, שאנחנו לא נותנים עליהם את הדעת ויש סיטואציות, שבהן אחרי שאנחנו יוצאים ממפגש, יש לנו תחושה שיכלנו להמשיך את השיחה הזו זמן רב יותר. מוכר לכם?

השאלה היא: מה עושה את ההבדל בין תקשורת סתמית לבין שיחה איכותית ש- "פותחת דלתות" ונותנת ערך?

במאמר הזה נתבונן על אחד הנושאים, שמקיפים את חיי היום יום שלנו (תקשורת בינאישית) ונבחן את האלמנטים שמרכיבים שיחה משפיעה, שיוצרת הזדמנויות חדשות ושיש בה ערך.

שיחה בינאישית, במהותה היא תקשורת שיש בה, חילופי מידע שמתקיימים בין שני אנשים או יותר ונשאלת השאלה – מה הופך את השיחה לתקשורת יעילה שיוצרת הזדמנויות חדשות בהקשרים שונים?

הקשבה

אחד המרכיבים הבסיסיים שיוצרים חוויה של הקשבה הוא קשר עין שיוצר

חוויה של נוחות ומונע מבוכה. כמו כן חשוב לשים לב, כמה זמן אנחנו שומרים על קשר עין באינטראקציה ומה המיקום של המבט שלנו. יש מקרים, שבמהלך שיחה, ישנה חוויה שהזולת אינו מקשיב לנו משום שהמבט שלו מוסט מאיתנו או מופנה אלינו באופן שמעורר מבוכה או חוסר נוחות. אחד המרכיבים הנסתרים שמעוררים את ההקשבה אלינו היא שפת הגוף.

שפת גוף במהלך שיחה, בה אנחנו מקשיבים לזולת חשוב לשים לב ששפת הגוף שלנו תהיה אוהדת במספר מישורים: ראשית, הבעת פנים חיובית (לדוגמה: חיוך) וכן התייחסות לא מילולית שנותנת לזולת חוויה של הקשבה שיכולה להתבטא בהנהון או המהום במהלך ההקשבה.

כאשר אין הלימה בין המילים שנאמרות לבין שפת הגוף, נוצרת חוויה של חוסר הקשבה כי שפת הגוף "מסגירה" הקשבה "מזויפת" שבאופן אוטומטי תיצור תחושה של חוסר אמון אצל הזולת.

מה יוצר שיחה אפקטיבית

מחקרים שנעשו על תקשורת בינאישית אפקטיבית גילו שישנם שני מרכיבים חשובים שיוצרים שיחה איכותית: ערך וסטטוס.

תחושת הערך, שהזולת חווה מהאינטראקציה אתנו יוצרת את הרצון להמשיך בשיחה. לדוגמה: איש עסקים שעומד בתחנת רכבת לבדו וניגש אליו הומלס ומתחיל לדבר איתו – מה תהיה התגובה שלו? באיזו מידה הוא ירצה לשוחח איתו?

לעומת זאת, אם ניקח את אותה סיטואציה של איש עסקים, שממתין בתחנת הרכבת וניגש אליו איש עסקים אחר ויתחיל איתו בשיחה, סביר להניח שהתגובה שלו תהיה אחרת, מאשר במקרה הקודם.

כאשר מדברים על סטטוס, אין הכוונה למעמד כזה או אחר, אלא זו התפיסה העצמית שאנחנו תופסים את עצמנו ומשודרת מעצם הנוכחות שלנו בהקשרים מסוימים. למעשה, זו העמדה שאדם תופס בתוך הסיטואציה, שמעצם הנוכחות שלו, כבר אנשים מרגישים ערך להיות במרחב שלו.

כשאנחנו רוצים לקבל מידע ממישהו ונבוא לשיחה מעמדה גבוהה

של "אני כבר יודע/ת", אז יהיה פספוס. לכן חשוב להגדיר לעצמנו מראש, מה אנחנו רוצים להשיג בשיחה ספציפית משם להחליט למצב את עצמנו.

במצבים בהם אנחנו מנהלים שיחה ולפתע היא "נתקעת", כדאי שנשאל את עצמנו: "מהי העמדה שלי בשיחה הזו ואולי נגלה שכדאי לשנות את סטטוס ה-"מורה" (שיודע הכל) לסטטוס של "תלמיד/ה" (שבא/ה לקבל משהו חדש).

שיחה יזומה אפקטיבית

כשאנחנו רוצים ליזום שיחת היכרות עם הזולת בסטטוסים שונים: בפן האישי (כמו דייט או מפגש חברתי, למשל), בפן המקצועי (למשל ראיון עבודה) או בפן עסקי (הצעת שיתוף פעולה, למשל) חשוב לתת את הדעת למספר מרכיבים:

המטרה העיקרית בשיחה היא לעורר תשומת לב ועניין של הזולת וכאן פועל עיקרון ה-90/10, שבמהותו 90% מהזמן אנחנו מדברים ו-10% מקשיבים לצד השני. כשאנחנו יוזמים פגישה עם מישהו שאנחנו לא מכירים, יש את מרכיב חוסר הנוחות ולכן חשוב לקחת בחשבון שאנחנו מסוגלים לדבר בצורה שוטפת במשך ה-5 דקות הראשונות של השיחה, עד שאנחנו מרגישים שהצד השני חווה שהוא מקבל ערך מהשיחה. כמו כן,