
מכירים את זה שפתאום זה נוחת עליכם, בלי התראה מוקדמת ואתם לא מבינים איך זה התחיל ומה הסיבה שזה קרה ?לפני למעלה מ- 10 שנים, מצאתי את עצמי שוכבת על ספת הסלון. גרתי בשדרות ירושלים בביתה של סבתי.... זה היה בערך כחודש אחרי פטירתה. סבתי הקרויה "שלי" הייתה והינה האדם המשמעותי ביותר בחיי. היא הדמות הנערצת בחיי, מקור ההשראה שלי ובעיקר מי שהשפיעה רבות עליי כילדה. באחד הערבים, בעודי שוכבת על ספת הקטיפה החומה, צופה בתכנית טלוויזיה, הרגשתי איך העין השמאלית מציקה לי. ברגעים הראשונים חשבתי שמדובר במשהו קטן והתחלתי לשפשף אותה. כשהפסקתי ופקחתי אותה מחדש – לא ראיתי כלום !!! אני מתכוונת שהמראה שהופיע בעיני השמאלית היה מסך "ענני" לבן וכבד, שבמשך שניות קצרות הלך והתעבה עד שהגיע לאטימות מוחלטת. ראיתי מסך לבן בדיוק כמו דף ריק במחברת.
למחרת היום מצאתי את עצמי מגיעה לרופאת עיניים: היא התבוננה בקלוז- אפ דרך מכשיר מיוחד על העין ואמרה: "יש לך דלקת נדירה בעין" ואז זרקה לחלל האוויר שם בשפת רופאים, שאף פעם לא הייתה מובנת להדיוטות כמוני. היא הוסיפה שמדובר בכשל של המערכת החיסונית, ושזה דבר שלא יחלוף לעולם. נתנה לי מרשם של תרופה סטרואידית ושלחה אותי לדרכי.
במשך חודשים צרכתי את התרופה הנוראית שניתנה לי שכללה תופעות לוואי, בעיקר ויזואליות ואקצר אם ארמוז שהתחלתי להידמות ל"איש המערות". בשלב מסוים, כשהתלוננתי בפני הרופאה, היא "הבינה לליבי" ושלחה אותי לקבל זריקת סטרואידים שיגיעו ישירות לעין... סיוט שאין כדוגמתו !!!! מחט באורך אינסופי נכנסה לעין ממרחק אפס, כשהרופא מרים את העפעף למעלה בשתי אצבעות, קולטים?
לאחר תקופת- אבל לא קצרה, חזרתי למרחב האימון ושיתפתי את המאמן שלי בכל המתרחש: הוא אמר: " לכל מחלה – יש מסר, את כבר יודעת את זה, לא?" ושלח אותי לעשות משימה: "תכתבי מכתב לסבתא שלך" אמר. "מה? מה יש לכתוב לה, שעדיין לא אמרתי ?" התפלאתי והלכתי לביתי לבצע את המשימה. רק כדי שתבינו במה מדובר, זה לא כתיבת מכתב רגיל,שכולכם מכירים. זו טכניקה ייחודית של מכתב שמטרתו לסגור מעגלי עבר, שיש להם השפעה על ההווה.
קמתי בבוקר שלמחרת והתיישבתי עם הקפה שלי ליד השולחן בפינת האוכל. לקחתי דפדפת ועט והתחלתי לכתוב. מה שהיה נראה לי לפני כן, כשמשימה חסרת טעם, הפך להיות תרגיל שלקח הרבה מאוד זמן. מצאתי את עצמי כותבת וכותבת בלי סוף וכשסיימתי הפלתי את העט מהיד. חזרתי לקרוא את המכתב ובכיתי עוד יותר ממקודם כשקראתי את אחד המשפטים שיצאו ממנ : " אני כל כך כועסת עליך שנעלמת ככה , ואני לא מוכנה לראות שהלכת ממני...".
באותו הרגע הבנתי בדיוק למה המאמן שלי התכוון.....
באותו השבוע עליתי לקברה של סבתי והקראתי לה את המכתב.מאז חלפו למעלה מ- 10 שנים ובכל פעם שאני חולה, אפילו בצינון פשוט, אני שואלת את עצמי מה המסר עבורי. מאז קראתי על עשרות אנשים שריפאו את עצמם ממחלות והכרתי אישית עשרות, שגילו שהם חולים וריפאו את עצמם באמצעות אימון אישי.
אם אתם תוהים לגבי ההשפעה של התרגיל: הפסקתי לקחת את התרופות ולאחר מספר שבועות, חזרתי לראות בעין שמאל. ככה פתאום.
מאז אותו יום למדתי על העוצמות שיש לאדם להחלות את עצמו ובאותה המידה גם להבריא, כי כל העוצמה נמצאת בידינו. פשוט כך.
